שאלות נפוצות
תהודה מגנטית (MRI) של הברך
בדיקה שמכוונת להערכת המבנים בברך ומסביבה.
אורכת כ25-30 דקות.
בעת הבדיקה הברך נתונה בסליל המאפשר הדגמה טובה ואיכותית של הברך.
הברך ממוקמת במרכז מכשיר הMRI כאשר הראש בדרך כלל מחוץ למכשיר.
הבדיקה מאפשרת הערכה טובה של המניסקים והרצועות בברך כמו גם של הסחוסים.
לרוב הבדיקה מתבצעת ללא הזרקת חומר ניגוד אולם במידת הצורך לעיתים נדרשת הזרקת חומר ניגוד לוריד.
חומר הניגוד המוזרק (גדוליניום) נחשב בטוח.
מה רואים בMRI של הברך שלא רואים בCT או בצילום.
בעוד שבבדיקת CT ובצילום רנטגן ניתן להעריך את השלד הגרמי (העצמות), בדיקת MRI מאפשרת הדגמה אמינה של רקמות רכות וניתן בעזרתה להעריך את שלמות המניסקים, של הרצועות ושל הסחוסים.
חלקים אלו שממוקמים בתוך המפרק לא מודגמים כמעט כלל בבדיקת הCT.
בנוסף בשל היכולת להדגים סוגי רקמות שונות ניתן באמצעות בדיקת MRI להעריך את לשד העצם בצורה מיטבית וזהו אמצעי הדימות המיטבי להדגמה ישירה של פתולוגיות בלשד העצם.
מדוע לא לעשות בדיקת על קול (US) של הברך להערכה של המניסקים והרצועות?
בדיקת על קול תלויה במידת החדירות של גלי הקול לאיבר הנברק.
מאחר והברך "סגורה" על ידי העצמות המקיפות אותה. החדירה של גלי הקול לתוך המפרק עצמו אינה אפשרית.
משום כך בבדיקת על קול ניתן ללמוד על הרצועות השטחיות של הברך בלבד וכן על הרקמות הרכות בהיקפה.
לא ניתן לדון בצורה אמינה באמצעות בדיקת על קול על שלמות המניסקים או הרצועות הצולבות או על מבנה הסחוסים במפרק.
תהודה מגנטית (MRI) של הכתף
בדיקה שמכוונת להערכת המבנים בכתף ומסביבה.
אורכת כ25-30 דקות.
בעת הבדיקה הכתף נתונה בסליל המאפשר הדגמה טובה ואיכותית שלה.
הכתף ממוקמת במרכז מכשיר הMRI כאשר הראש בדרך כלל בתוך מכשיר הMRI
הבדיקה מאפשרת הערכה טובה של השלד הגרמי, שרירי וגידי השרוול המסובב.
לרוב הבדיקה מתבצעת ללא הזרקת חומר ניגוד אולם במידת הצורך לעיתים נדרשת הזרקת חומר ניגוד לוריד.
חומר הניגוד המוזרק (גדוליניום) נחשב בטוח.
מהו MRI ארתרוגרפי של הכתף?
בדיקת MRI ארתרוגרפית הינה בדיקה הכוללת הזרקה של חומר ניגוד מהול במים סטרילים ישירות למפרק הכתף אשר לאחריה מבצעת בדיקת הMRI.
בדיקה זו מאפשרת הדגמה מיטבית של המבנים התוך פרקיים בכתף, כולל הלברום והרצועות.
בדיקה זו נדרשת לרוב בנבדקים צעירים לאחר פריקה קדמית של הכתף, או בנבדקים עם חשד לפגיעה בלברום או ברצועות הכתף.
לרוב אין צורך בבדיקה ארתרוגרפית להדגמת גידי השרוול המסובב ובדיקת MRI כתף רגילה מספקת.
מה רואים בMRI של הכתף שלא רואים בCT או בצילום.
בעוד שבבדיקת CT ובצילום רנטגן ניתן להעריך את השלד הגרמי (העצמות), בדיקת MRI מאפשרת הדגמה אמינה של רקמות רכות וניתן בעזרתה להעריך את שלמות הגידים, מראה השרירים ממצאים המאפשרים החלטה לגבי הצורך בניתוח וסיכויי הצלחתו.
חלקים אלו שממוקמים בתוך המפרק לא מודגמים כמעט כלל בבדיקת הCT.
בנוסף בשל היכולת להדגים סוגי רקמות שונות ניתן באמצעות בדיקת MRI להעריך את לשד העצם בצורה מיטבית וזהו אמצעי הדימות המיטבי להדגמה ישירה של פתולוגיות בלשד העצם.
מה ההבדל בין MRI לבדיקת על קול (US) של הכתף?
בבדיקת על קול המתבצעת על ידי רופא מיומן ניתן לזהות קרעים בגידי השרוול המסובב.
עם זאת מאחר והבדיקה תלויה במידת החדירות של גלי הקול לאיבר הנבדק, לא ניתן בבדיקה זו להעריך את מידת המעורבות השרירית, את מראה הגיד הפגוע ופרמטרים נוספים החשובים בהחלטה על טיב ההתערבות הכירורגית וסיכויי הצלחתה.
מאחר והכתף "סגורה" על ידי העצמות המקיפות אותה. החדירה של גלי הקול לתוך המפרק עצמו אינה אפשרית.
משום כך בבדיקת על קול ניתן ללמוד על רציפות הגידים של הכתף בלבד וכן על הרקמות הרכות בהיקפה.
תהודה מגנטית (MRI) במחלות ראומטיות
מחלות ראומטיות הינן מחלות הקשורות בדלקת על רקע אוטואימוני המערבת בדרך כלל מספר מפרקים.
בדיקת MRI של מפרקים אלו יכולה לעזור ובהערכה של מידת המעורבות של המפרק במחלה ולעיתים אף לכוון על מהות המחלה עצמה.
חלק מטווח הממצאים המודגמים במחלות ראומטיות כולל: סינוביטיס -דלקת של רקמת הסינוביום במפרק
ארוזיות: - פגיעה ברציפות חלקה התוך פרקי של העצם
טנוסינוביטיס – דלקת של הגידים
אוסטאיטיס – דלקת של העצם הסמוכה למפרק.
לצורך אפיון של ממצאים אלו לעיתים קרובות דרושה הזרקה של חומר ניגוד לוריד. הזרקה זו מאפשרת לדון על מידת הפעילות של המחלה.
מהן המחלות הראומטיות העיקריות?
ספונדילוארתריטיס: קבוצת מחלות המערבת בעיקר את עמוד השדרה ועצמות האגן
כוללת בין היתר: אנקילוזינג ספונדיליטיס (Ankylosing spondylitis)
ארתריטיס על רקע פסוריאטי (Psoriatic arthritis)
ארתריטיס תגובתית (reactive arthritis)
ארתריטיס הקשורה למחלות דלקתיות של המעי
ראומטואיד ארטריטיס (Rheumatoid arthritis)
ארתריטיס על רקע פסוריאטי (Psoriatic arthritis)
ארתריטיס תגובתית (reactive arthritis)
גאוט
ארטריטיס על רקע שקיעת קריסטלים שאינם גאוט (CPPD arthritis)
אילו מפרקים יכולים להיות מעורבים במחלה ראומטית?
בעיקרון כמעט כל מפרק יכול להיות מעורב בכל מחלה. עם זאת יש מספר מפרקים אופיניים במחלות השונות
ספונדילוארתרופתיה: עמוד השדרה והמפרקים הסקרואליאקלים (מפרקי הכסל-עצה).
ראומטואיד ארטריטיס: שורש כף היד, מפרקי הירכיים ובשכיחות נמוכה יותר, כף הרגל, מרפק, ברך
ארתריטיס על רקע פסוריאטי: כף היד, קרסול, כף הרגל
ארתריטיס תגובתית (reactive arthritis): קרסול, כף הרגל
גאוט: כף הרגל
ארטריטיס על רקע שקיעת קריסטלים שאינם גאוט: שורש כף יד, ברך
האם ניתן להבדיל בין המחלות הראומטיות השונות על פי הממצאים בהדמיה?
ההחלטה על מהות המחלה הראומטית היא בראש וראשונה קלינית על פי בדיקת הרופא והממצאים במעבדה (בדיקות דם וכו).
עם זאת לחלק מהמחלות הראומטיות מאפינים המופיעים בהן בשכיחות גדולה יותר, כמו מיקום הממצאים, הפיזור שלהם במפרקים השונים והמראה שלהם בבדיקת הMRI או בCT.
משום כך לעיתים על פי המראה בבדיקות ההדמיה ניתן לשלול מעורבות של המפרק במחלות מסוימות או מאידך להציע אפשרות של מעורבות במחלה אחרת.
מדוע חשוב לבצע MRI של המפרקים הסקרואליאקלים?
מחלה דלקתית של עמוד השדרה (ספונדילוארתרופתיה) מתבטאת ברוב המקרים בשלביה הראשוניים כדלקת של המפרקים הסקרואליאקלים.
בדיקת MRI של מפרקים אלו הוכחה כאמצעי ההדמיה היעיל ביותר והרגיש ביותר להערכת המפרקים האלו ולהוכחת הדלקת במפרק עוד לפני הופעת שינויים בלתי הפיכים בעצמות.
בשנים האחרונות קימות תרופות מתקדמות וחדשות שעוזרות מאד בטיפול במחלה (כגון בולמי TNF אלפא), כאשר המחשבה כיום הינה שככל שהטיפול ניתן מוקדם יותר, כך קים סיכוי טוב יותר לעכב ואולי אף למנוע את ההחמרה של המחלה והשינויים הבלתי הפיכים בעמוד השדרה ובמפרקים הסקרואליאקלים.
על פי המלצות האיגודים השונים בארץ ובחול, אחד התנאים הבסיסיים למתן תרופות אלו הוא נוכחות דלקת פעילה במפרקים הסקרואליאקלים בMRI .
מדוע לא מבצעים בדיקת MRI של שתי כפות הידיים בבת אחת?
בדיקת MRI של כף היד או שורש כף היד, מתבצעת כאשר היד נתונה בסליל העוטף אותה ומאפשר הדגמה מיטבית של החלקים הקטנים ביותר בכף היד.
לא קים היום סליל המיועד להכנסת שתי כפות הידיים ביחד. שימוש בסליל רחב יותר (לדוגמא שמיועד לברך) מאפשר אומנם הדגמה של שתי הידיים ביחד אולם אז איכות הבדיקה יורדת במידה רבה.
בעולם היום לצורך הדגמת מחלות ראומטיות נהוג להסתפק בבדיקה של יד אחת (לרוב זו הכואבת יותר) מתוך הבנה שהממצאים שמודגמים באחת יראו במידה מסוימת גם ביד השניה והחשיבות הינה להדגמת מידת הפעילות של המחלה (אם בכלל) ואפיונה על פי מיקומה ומראהה במפרקים השונים של כף היד.